צור קשר
דלג על צור קשר
צור קשר
סגירה

צור קשר

checked
כניסה לאתר
דלג על כניסה לאתר כניסה לאתר
סגירה

כניסה לאתר

מי הרעיל את משפחת בן-נר?

הגדל

אף אחד מבני משפחת בן-נר לא ישכח לעולם את ארוחת ראש השנה שהחלה בשמחה מתוקה והסתיימה בבית החולים.


כשגילי בת השש עשרה, הבת הבכורה במשפחת בן-נר, אמרה בשלב הצלי והפירה שהיא לא מרגישה טוב ופרשה לחדרה לנוח, המעשה התפרש כחלק מתסמונת ה- mishpachtitis הפוקדת בני נוער כשהם נחשפים ליותר מדי בני משפחה למשך יותר משעה. אך כאשר בזה אחר זה, יתר בני המשפחה החלו לחוש חולשה, צמרמורות, סחרחורת, בחילה והזעת יתר... היה ברור שארוחת החג לא מתקדמת לכיוון טוב.


היחידה שהרגישה מצוין הייתה אימא אביבה והיא מייד לקחה פיקוד על האירוע המדאיג בקור רוח ובסמכותיות. היא צלצלה 101 והודיעה שמשפחתה הורעלה בוודאות וביקשה אמבולנסים בדחיפות. היא ניסתה להכריח את כולם לשתות חלב כדי "למהול את הרעל". לתדהמתה, על אף מצבם המתדרדר, קורבנות ההרעלה הטילו ספק בכישוריה הרפואיים ואף אחד לא הסכים.


תוך 25 דקות גילי, אחיה אביחי בן ה-14, אבא מוני והוריו (סבתא ג'ניה וסבא חיים) אושפזו בחדר מיון רמב"ם כשהם סובלים מסימני הרעלה מגוונים. בחדר המיון כולם עברו בדיקות מקיפות, חוברו לעירוי נוזלים, נלקחו מהם בדיקות דם ודגימות תוכן קיבה. תוך כדי הטיפול אביבה חזרה והתעקשה שמדובר בהרעלה על רקע לאומני. היא הסבירה לכל מי שהיה מוכן לשמוע ששלושה ימים לפני החג ביתם נפרץ ונגנבו מספר תכשיטים ומעט כסף. כעת ברור לה שמי שפרץ היו מחבלים שהרעילו את מזונם, כמו שקרה למשפחת לרנר מרעננה.

תוך זמן קצר היה ברור שההרעלה אינה חמורה וכי בני המשפחה מתחילים להתאושש. במקביל, נשלחו שוטרים לבית המשפחה עם צוות מז"פ על מנת לדגום את מוצרי המזון משולחן החג.


בני משפחת בן-נר אושפזו להמשך מעקב במחלקה הפנימית ובבוקר לכולם היה כבר מצב רוח יותר טוב. אחרי ארוחת הבוקר, ראש מחלקת טוקסיקולוגיה, ד"ר גנדי הורביץ, מלווה בשני מתמחים טרוטי עיניים, ראיינו את בני המשפחה בעיקר בניסיון לברר מי אכל מה ובמיוחד, מה כולם אכלו שאביבה לא אכלה. בירוריהם העלו חרס. על אף הפצרותיה של אביבה כי מחבלים הרעילו את המשפחה שלה, ד"ר הורביץ הסביר לה שכל בדיקות המעבדה היו שליליות וכי עדיין לא ברור מה גרם להרעלה. "אנחנו אפילו לא יודעים אם זה קשור למזון" הוא הסביר. "אנחנו לא רואים סיבה להשאיר אתכם בבית החולים בחג, אבל עד שהמשטרה לא תסיים את בדיקת הדירה, היינו מעדיפים שלא תחזרו לשם. יש לכם אצל מי להתארח?". סבתא ג'ניה מייד קפצה על ההזדמנות: "טוב נו, שיבואו אלינו... לפחות אצלי אף אחד לא יקבל הרעלה..." היא אמרה תוך כדי שהיא מעיפה מבט מפקפק לכיוון כלתה.


המשפחה המתאוששת שוחררה בצהריים לבית סבתא ג'ניה. בשלב זה גילי הודיעה בחגיגיות שזה החג הכי מגעיל שהיה לה בחיים ושהיא שונאת את כולם ושהיא הולכת לחברה שלה נעמה ושיודיעו לה כאשר כוחות הביטחון יגמרו לטהר את הדירה המסריחה שלהם מכל הרעלים, ביי.


כשהגיעו לבית של ג'ניה וחיים, ההורים חזרו לשגרת עיתוני החג ואביחי חזר לשגרת הפייסבוק. כשעדכן סטטוס ל- "מתאושש מהרעלה קטלנית" עם תמונה שלו מחובר לאינפוזיה, אביחי התחיל לקבל שלל תגובות חבריות: "חבל שלא עשו לך המתת חסד, יא כלב חחחחחחחחח", "אמרתי לך שאפשר למות מהאוכל של אמא שלך חחחחחחחח", "אני מקווה שהשתילו לך מוח בבית חולים חחחחחח", "אתה רציני אחי??? גם המשפחה שלי חולה!" וגם: "אחותי ואני בילינו כל הלילה במר"מ... חשבו שאנחנו גוססים... מה קורה כאן?"... הסטטוסים והתגובות הלכו והשתרשרו בערבוביה של הערות אינפנטיליות ודיווחים על עוד ועוד ילדים ובני משפחה שסבלו בעשרים וארבע השעות האחרונות מהרעלה מסתורית.


אביחי חשב לעצמו שלא צריך להיות ד"ר האוס כדי להבין שמשהו לא טוב עובר על חלק מהחברים שלו ושכדאי לערב מבוגר. הוא קרא להורים שלו וסיפר להם שלפחות עוד חמישה חברים וחלק מבני המשפחה שלהם סבלו ועדיין סובלים מאותם סימני הרעלה ושהוא מפחד שיש קשר. אביבה הודיעה על כך לחוקר המשטרה שמטפל במקרה שלהם ולד"ר הורביץ. מייד אחר כך היא טלפנה להורים של החברים של אביחי כדי לקבל יותר מידע.


מוני ואביבה ישבו עם אביחי ועשו רשימה של כל הילדים שהם או מישהו ממשפחתם מעורב במקרה ויחד חיפשו חוט מקשר. בסך הכל היו ארבעה בנים ושתי בנות, כולם מאותה שכבה, שחלו או שמישהו מבני משפחתם חלה. כשאביחי ראה את הרשימה הוא מייד צעק: "הדבש!! הדבש!!". הוא רץ למחשב והעלה סטטוס: "לכל חוג הדבוראים הצעירים – אל תגעו בדבש!!!!!!!!! משהו דפוק בדבש!!!!"


אביחי צדק. כל הילדים המעורבים היו חברים בחוג הדבוראים הצעירים של שאולי. הם והדבורים עמלו כל השנה ובמיוחד בחופש הגדול, תחת השגחתו של מדריך הדבוראים הצעיר, שאולי. הדבורים סברו שהן מכינות דבש לחורף המתקרב, אך הדבוראים הצעירים חלמו על ערב ראש השנה כשכל אחד ואחת יעניק למשפחה צנצנת דבש תוצרת עצמית! בסוף הקיץ הם ניגשו בהתרגשות לכוורת הקטנה שהקימו בקצה החורשה, לבושים בבגדי המגן הלבנים שלהם, חמושים במפוחי עשן ולקחו באומץ את הכוורות למכון הרדיה הקטן הסמוך. בתום תהליך הרדיה, כמות הדבש הספיקה לצנצנת אחת לכל חניך. הצנצנות נשמרו בגאווה עד לערב החג, אז כל אחת משש המשפחות יכולה הייתה ליהנות מהדבש המתוק.


מה שהילדים והמדריך הצעיר שלהם לא ידעו, הוא שבסמוך לחורשה הייתה הווילה של משפחת ברזילי, שאל גינתה הפורחת היו עפות הדבורים ללקט את הצוף. בגינה היה ריכוז גדול של צמחי רודודנדרון מרהיבים. עד מהרה, הדבורים מהכוורת הסמוכה למדו לחבב צמחים אלה בעלי צוף מתוק ומושך. לרוע מזלם של כל המעורבים, צמחים אלה הם רעילים ביותר. הם מכילים רעלנים המכונים grayanotoxins. חומרים רעילים אלה מפריעים להולכה עצבית על ידי חסימת תעלות נתרן בממברנות תאיות.
הדבש החשוד נשלח למעבדה לטוקסיקולוגיה ובבדיקה לא מסובכת נמצא הרעלן. כל הדבש והכוורת החובבנית הושמדו, כל המעורבים התאוששו ולמעט האגו של שאולי המדריך, וכמה אלפי דבורים, לאף אחד לא נגרם נזק בלתי הפיך.


שתהיה שנה טובה ומתוקה!


הערות המחבר:


למעט מקרה ההרעלה של משפחת לרנר, הסיפור והדמויות המוזכרות בו הם פרי דמיונו של המחבר. האירוע מבוסס על מספר קטן של אירועי הרעלת דבש בעולם, רובם ככולם קשורים להכנת דבש ביתית או נטילת דבש מכוורות פראיות, ולא לכוורות מסחריות.


המחלה ידועה בשם Mad Honey Intoxication ונפוצה במיוחד בטורקיה, על אף שמדווחים מקרים בכל העולם.


המחלה ידועה מההיסטוריה העתיקה ומוזכרת בכתביו של ההיסטוריון היווני Xenophone אשר מתאר בספרו Anabasis (ספר 4 פרק 8) את חזרת "צבא העשרת אלפים" מאסיה ליוון בשנת 400 לפנה"ס. כך כותב קסנופון על החיילים היוונים כשהם היו באזור הים השחור: "כשהם החלו לרוץ בדרך ההיא, האויב לא היה יכול לעמוד עוד והוא נס לכל הכיוונים. היוונים צלחו את הגבעה ומצאו מגורים בכפרים מרובים בהם מצאו אספקה בשפע. כאן, באופן כללי, לא היה דבר שיכול היה להצית את התפעלותם, למעט מספר מדהים של כוורות דבורים, כמו גם תכונות מסוימות של הדבש. ההשפעה על החיילים אשר טעמו מהחלות הייתה שכולם די השתגעו, וסבלו מהקאות ושלשולים, ואיבדו את היכולת לעמוד יציב על רגליהם. מנה קטנה יצרה מצב שאינו שונה משכרות אלימה, ומנה גדולה גרמה למתקפה דומה מאד לטירוף. חלקם התמוטטו כמו עומדים למות. כך הם שכבו, מאות אנשים, כאילו שנחלו תבוסה גדולה, קורבנות של ייאוש אכזרי. אולם, למחרת היום, אף אחד מהם לא מת. וכמעט באותה שעה בה הם אכלו, הם חזרו לעצמם ותוך שלושה עד ארבעה ימים הם קמו שוב על רגליהם כמי שמחלים מטיפול רפואי מחמיר."


בספר הגיאוגרפיה של היווני Strabo (ספר 12) שנכתב כ-400 שנים אחרי סיפורו של קסנופון, המחבר מתאר את מסעות המלחמה של הגנרל הרומי פומפיי באזור הים השחור. הוא מתאר כך את המפגש הקטלני בין הכובש הרומי למקומיים: "כל תושבי ההרים הללו הם פראיים, אך אנשי ה-Heptacometae פראיים יותר מהאחרים. חלקם חיים בינות לעצים או במגדלים קטנים... מזונם הוא בשר חיות בר ופירות העצים. הם תוקפים עוברי אורח בקופצם מטה מתוך מגוריהם שבתוך העצים. הם לכדו את אנשיו של פומפיי כשאלה עברו בהרים על ידי כך, שהם שמו בדרכם כלים המלאים בדבש משגע, המופק מענפי העצים. האנשים אשר טעמו מהדבש איבדו את חושיהם וכך הותקפו וחוסלו בנקל."


הרעלת דבש אחרת, קשה יותר ונדירה יותר, נגרמת מצריכת דבש שיוצר על ידי דבורים שניזונו מפרחי הרדוף הנחלים, שם ההשפעות הבריאותיות השליליות הן קרדיולוגיות.


קישורים מעניינים:


מאמר משנת 2011 הסוקר התפרצות של 21 מקרים בטורקיה
מאמר משנת 2009 הסוקר התפרצות של 7 מקרים בנפאל
מידע על המחלה כפי שמתפרסם ב- Bad Bug Book של ה- FDA

עבור לתוכן העמוד