ממזרח ומערב
"אמרתי לכם שהעובדים הזרים האלה רק מביאים מחלות". בועז ניסה בכל כוחו לשמור על איפוק למשמע המרגלית האחרונה שהופקה מפי אמו האהובה, אהובה. "אמא, אני מבקש ממך, אנחנו אפילו לא יודעים ממה נפגענו." "ווער ווייסט איזה כאלערע האנשים האלה מביאים... אני אמרתי לכם שהנכדים צריכים לטפל בעצמם בסבתא חסיה אבל אתם התעקשתם. ולאן זה הביא אותנו? לחדר מיון. שלא תגידו שאני לא אמרתי."
השיחה ההזויה הזו התקיימה בשתיים לפנות בוקר בחדר המיון של בית חולים רמב"ם כשבועז, אמו אהובה, אשתו גליה, ההורים של אשתו צביה ועמיקם והאחיין של גליה, דוביק בן העשר, שוכבים זה לצד זה מחוברים לאינפוזיות וממתינים לתוצאות הבדיקות. מחוץ לחדר המיון חיכו בחרדה יתר בני המשפחה עם אמה של אהובה, חסיה הקשישה וסנג'יטה, המטפלת הנפאלית שלה.
חמש שעות קודם, כל הנ"ל היו בביתה של אהובה, ישובים סביב שולחן החג, נהנים ממאכלי החג המסורתיים: צימעס, דגים, אורז חגיגי, גרגרי רימון, צלי בקר, מרק עוף, סלטים חגיגיים וממאכלי חג פחות מסורתיים: קציצות ההפתעה של אהובה וגם Chicken Bhutuwa, תבשיל נפאלי שסנג'יטה הכינה במיוחד לחג.
טוב, לא כולם ישבו סביב השולחן... אהובה ניצחה על העניינים תוך התרוצצות בין המטבח לשולחן ומקומה נשאר ריק ("תאכלו, תאכלו... אני כבר אוכל אחר כך...") וסנג'יטה עזרה לה ("דונט וורי סר, איי איט לייטר").
כשעה לתוך הארוחה הדרמה התחילה: סבא עמיקם אמר שהוא לא מרגיש טוב, פרש מהשולחן ואחרי כמה דקות התחיל להקיא את נשמתו. במהלך השעתיים הבאות הצטרפו אליו, לפי הסדר, אשתו צביה, דוביק הקטן והזוג גליה ובועז. הייתה המולה גדולה. כולם הקיאו בטירוף, הקאות קשות, בלתי נשלטות עם כאבי בטן איומים. סבתא אהובה החלה לירות פקודות: "נו, מה אתה עומד כמו פוץ? רוץ תביא מגבות נקיות...", "תעשי לי טובה וקחי מפה את הילדים... הם לא צריכים לראות דבר כזה", "אתם רואים מה קורה כשלא שוטפים ידיים"... "סנג'יטה, הלפ מי עם הספונג'ה", "מזל שמישהו כאן מתפקד"...
היה ברור לכולם שמשהו מאד מאד לא בסדר. חלק הציעו לנסוע למיון, חלק אמרו שזה יעבור, חלק הציעו להזמין אמבולנס. כשחלק מהנפגעים התחיל גם לשלשל, ולאחר התייעצות עם רופא תורן במד"א, הוחלט להעביר את החולים עם קיבתם המתהפכת לחדר המיון. בדרך, גם אהובה התחילה להקיא, והיא הודיעה לכל הנוכחים שזהו: הם סוף סוף הצליחו להרוג אותה.
כל חבורת המקיאים והמשלשלים התקבלו למיון, נבדקו, הושכבו, חוברו לאינפוזיה וקיבלו מטוקלופרמיד נגד ההקאות.
הוסבר לכולם שזה נראה כמו אירוע קלאסי של הרעלת מזון קלה, אך חייבים לערוך בדיקות מקיפות על מנת לשלול גורמים משמעותיים יותר. עד לבירור הנסיבות, כל מי שנפגע יישאר מאושפז ותחת השגחה.
עם תוצאות הבדיקות הראשוניות, הצוות הרפואי, יחד עם העובדת הסוציאלית התורנית, נפגש להתייעצות. ד"ר בוריס מרקין, מנהל חדר המיון פנה אל הצוות וביקש מהמתמחה, ד"ר ענבר חדד, לסכם מה שידוע עד כה. "אנחנו יודעים שכל בני המשפחה סובלים מסימני גסטרו-אנטריטיס חריפים. הסימנים החלו להופיע במרווח של כשעתיים במהלך ארוחה משפחתית. בני משפחה נוספים לא מראים סימנים. אין חריגות משמעותיות בתוצאות המעבדה הראשוניות. החשד העיקרי הוא הרעלת מזון אקוטית". העובדת הסוציאלית, אסתר, הוסיפה: "נפגשתי עם בני המשפחה והבחנתי במערכת יחסים לא יציבה. אנחנו לא יכולים לשלול מעשה זדון במקרה זה".
ד"ר מרקין החליט: "טוב חברים. זה נראה כמו הרעלת מזון רגילה, אבל אני רוצה להיות בטוח. אני לא צריך לפתוח את השנה החדשה עם וועדות חקירה. אסתי, תקראי לצוות החרום שלך ותתחילו לראיין את בני המשפחה. תשאלו הכל, כולל פירוט של כל מה שהם אכלו ב- 48 השעות האחרונות, ובמיוחד בארוחת החג. ענבר, תארגני משלחת וסעו לבית. קחי נציג מהמשפחה, איש ביטחון וצוות מהמעבדה. דגמו, בדגימה סטרילית ככל שניתן, את כל המזון שאתם רואים. הכל כולל התפוח, הדבש והראש של הדג! אני אעקוב אחרי תוצאות תוכן הקיבה מטוקסיקולוגיה. שיהיה בהצלחה ושנה טובה!"
במהלך ה- 24 השעות הבאות התעלומה רק העמיקה. כל בני המשפחה התאוששו (פיזית), אהובה לא מתה, לא נמצאו החשודים העיקריים באף אחד מפרטי המזון: רעלני סטפילוקוקוס אאוראוס, רעלני בצילוס צראוס, נורו-וירוסים, מתכות כבדות, ציאניד... הכל שלילי.
בתום יממה, לפני החתימה על מכתבי השחרור, הצוות המקצועי התכנס שוב להציג את כל הממצאים שנאספו. ד"ר ענבר אמרה שכל תוצאות המיקרו יגיעו בתוך מספר ימים, אך בגלל המופע המהיר, החריף והחולף של המחלה ובגלל הסימנים הקליניים, ניתן לשלול את הפתוגנים הקלאסיים. היא הוסיפה שתחקור בני המשפחה מעלה ממצא אחד בולט וחשוב: כל מי שחלה אכל מקציצות ההפתעה של אהובה ומתוך אלה שלא חלו רק שניים אכלו מהקציצות, אך בכמות קטנה. בוריס הסתכל על הצוות ואמר: "מה שזה לא יהיה, זה משהו בקציצות. מי מתנדב לדבר עם אהובה כדי לקבל את המתכון?" שקט בחדר. "קדימה, מוטי... אתה הכי צעיר, לך שחק אותה אייל שני" בוריס אמר לסטאז'ר, מוטי בן-חמו.
מוטי נפגש בחדר צדדי עם בועז ואהובה והודיע להם שאף אחד לא יודע מה גרם להרעלה המבהילה, אך הם די בטוחים שמקורה בקציצות. למשמע הבשורה פניה של אהובה החווירו ועיניה כבו. מוטי ביקש שתתאר את אופן הכנת המנה כדי לנסות לתפוס קצה חוט לפתרון התעלומה. אהובה פנתה לבועז בנה והסבירה: "אתה זוכר שבשנה שעברה, בארוחת ראש השנה, חמותך צביה עשתה קציצות וכולם דיברו רק על זה? אז ביקשתי ממנה את המתכון והכנתי גם". "אבל אמא, הקציצות שהכנת בכלל לא היו דומות לטעמייה של סבתא צביה". "טוב, לא חשבת שאכין בדיוק את אותו הדבר, נכון? אנחנו בכל זאת לא מאותה עדה, אם אתה מבין למה אני מתכוונת. הם משתמשים בשעועית הגדולה הזאת שהם קוראים לה פול ומטגנים את הקציצות בשמן עמוק. אני העדפתי להשתמש בשעועית האדומה שאני מכירה ואני בטח לא אטגן עם כל השמן הזה." "מה עוד יש בקציצות חוץ מהשעועית?" התעניין מוטי. "בצל, פטרוזיליה, כוסברה, קצת קינמון, מלח ופלפל. זה הכל. לא מרכיבים ששולחים אותך לחדר מיון." "את צודקת, גבירתי..." אמר הסטז'ר הטרי. "אני לא רואה קשר בין מרכיבי המנה למחלה."
"יכול להיות שהיא דווקא לא צודקת", אמר בועז. "אני חושב שאני יודע מה קרה כאן. אמא, אלו הרגעים בהם אני מודה לך שהכרחת אותי ללמוד הנדסה בטכניון." אהובה הביטה בבנה הבכור ואמרה, "נו, טוב... מהנדס מזון זה לא בדיוק הנדסה...". בועז הזדקף בכסאו, הישיר מבט אל אמו ואמר: "הנדסה, הנדסה. אולי אני לא בונה גשרים ומטוסים אבל אני יודע ששעועית אדומה מכילה כמויות מאד גבוהות של חלבון רעיל ושאם לא מבשלים אותה נכון היא עלולה להיות מאד מסוכנת! צביה הכינה טעמייה, פלאפל מצרי. היא השתמשה במתכון עתיק יומין, ולא היית צריכה לגעת בו. עשית שתי טעויות ששלחו את כל משפחתך לאשפוז: קודם כל החלפת את סוג הקטנית לקטנית ממשפחה אחרת לגמרי אשר מכילה כמויות גדולות מאד של חלבון המכונה פיטו-המאגלוטינין. החלבון רעיל וגורם להקאות קשות. שנית, החלטת לוותר על הטיגון העמוק, אשר מנטרל את החלבון הרעיל ובמקום זה עשית טיגון קל, פעולה שעלולה דווקא להגביר את הרעילות. אני חושב שאת חייבת לכמה אנשים התנצלות, ובמיוחד לסנג'יטה".
התעלומה נפתרה! המשפחה חזרה הביתה בשלום, צוות בית החולים למד משהו חדש על הרעלת פיטו-המאגלוטינין, אהובה למדה שמהנדס מזון הוא באמת מהנדס, שגם אזרחים וותיקים ממוצא פולני יכולים להביא "כאלערע" ושלא כדאי להתעסק עם מתכון מנצח בכלל ומתכון מצרי מנצח בפרט.
שתהיה שנה טובה, מלאה בריאות, סובלנות ובטיחות מזון!
הערות המחבר:
הסיפור הוא פרי מוחו של המחבר וכל דמיון בין הדמויות לאנשים אמיתיים (ובמיוחד לאנשים מהמשפחה של המחבר) הוא מקרי בהחלט. יחד עם זאת, ישנן מאות רבות של מקרים אמיתיים ברחבי העולם בהם אנשים נפגעו מהרעלת שעועית. בגלל אופי המחלה, בגלל שכמו שהיא מגיעה בסערה, כך היא גם חולפת ובגלל שהיא לא משאירה סימנים דיאגנוסטיים – היא בדרך כלל לא מאובחנת ולא מדווחת. הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי מ- 2008 בו ויקי ג'ונס מבריטניה שינתה מתכון של טעמייה (פלאפל מצרי) והכניסה את בעלה ואת אחיה לבית החולים. קישור לאירוע ויקי ג'ונס
בשנת 2006, תכנית טלוויזיה ביפן שידרה מתכון דיאטטי שגוי המכיל קמח משעועית לא מבושלת. מאה ששים אנשים נפגעו מתוכם 30 אושפזו. הרשת התנצלה בפני הציבור על הטעות. מקור המידע
פיטו-המאגלוטינין הוא חלבון ממשפחת הלקטינים המצוי בקטניות רבות ובמיוחד בשעועית אדומה, Phaseolus vulgaris. הנחיות מנהל המזון והתרופות בארה"ב בנוגע להכנת מאכלי שעועית הן:
1. להשרות במים לפחות חמש שעות
2. לשפוך את מי ההשריה
3. להרתיח תוך כדי ערבוב לפחות חמש עשרה דקות
מחקרים מראים, שתת בישול עלול להיות יותר מסוכן משימוש בשעועית לא מבושלת כלל.
