גלגולה של קושיה
"את באמת משוגעת?"
את הקושיה הזו, שנפלטה מפי אחי הקטן והחצוף באותו סדר פסח מוזר, לעולם לא אשכח. הייתי אז בן עשר, ויוני, מקשה הקושיה חסר הטקט, בן חמש.
עד לאותו רגע, הסדר היה בסדר, כמה שסדר יכול להיות בסדר אצל המשפחה הלא מי יודע מה בסדר שלי. היינו עם ההורים אצל סבא וסבתא, וסביב שולחן החג היו גם: דוד אלי ואשתו קטי, דודה ריקי ובנצי, החבר המשקפופר החדש שלה, וגם... שולה המכשפה.
שולה המכשפה חיה בבית עגמומי ואפל בקצה הרחוב וכל הילדים בשכונה פחדו ממנה ומהבית הרדוף שלה. לפעמים, כשהיינו מבקרים את סבתא, היא הייתה שולחת אותי להביא לשולה דברי מאפה ותבשילים. למרות האימה, הייתי אוזר אומץ, ניגש לדלת ומצלצל בפעמון עם לב דופק וידיים מזיעות. שולה הייתה צועקת ממעמקי הבית "פתוח!" והייתי נכנס לתוך האפלולית, מגשש את דרכי בין ערמות ג'אנק ועשרות חתולים שהיו מביטים בי בבוז מתנשא. אדי האמוניה האופייניים לשתן חתולים היו ממלאים את אפי וצורבים את עיניי. בכל פעם הייתי מופתע מחדש שאין לה במטבח כלוב עם ילדים כלואים שהיא מפטמת לקראת ארוחת הערב. היא תמיד הייתה מסבירת פנים ומזמינה אותי להישאר ואני תמיד ברחתי כל עוד נפשי בי, מפזר חתולים לכל עבר.
אחרי שתיקה של כמה שניות, שהרגישו כמו נצח, ולפני שמישהו מהמבוגרים הספיק לנזוף בדיפלומט הקטן, שולה המכשפה, אליה השאלה הופנתה, פרצה בצחוק גדול. צחוק שהדביק את כולם, שממילא היו כבר אחרי כמה כוסות.
"מה אני אגיד לך יוני, כנראה שכן! אני באמת קצת משוגעת" השיבה שולה עם עיניים צוחקות וקול מרגיע. "אני משוגעת על חתולים! אני כנראה מסתדרת אתם יותר טוב מבני אדם". "אבל הריח לא מפריע לך?" שאלתי. באותו רגע אמא סיננה לעברי "רפאל, מספיק!" (קוראים לי רפי, אבל כשכועסים עליי, זה הופך לרפאל). "זה בסדר, רחל. תניחי לילד. הוא צודק." התערבה המכשפה. "אני יודעת שהריח של החתולים שלי מפריע לאנשים. אבל אני חיה לבד ולי ולחתולים זה לא מפריע. הרופא שלי אמר לי פעם שיכול להיות שיש לי טפיל של חתולים במוח שגורם לי לאהוב אותם ולסבול את הריח שלהם. מי יודע? אולי הוא צודק?".
אם הייתי מכיר אז את הביטוי, הייתי חושב לעצמי "WTF?!"... לפי הפרצופים של כולם, הם היו לא פחות מופתעים ונדהמים ממני בעקבות ההצהרה ההזויה של שולה. ובדיוק כשחשבתי שהערב הגיע לשיא מוזריותו, קם על רגליו בנצי, החבר המשקפופר של דודה ריקי, שעד עכשיו בקושי הוציא מהפה "דיינו" אחד חלוש, הניף את כוס היין שלו והצהיר: "אני רוצה להרים כוסית לשולה ולטפיל החתולים שלה ולהגיד לך: את לא לבד!".
"בנצי, אתה בסדר? כמה שתית?" ריקי ההמומה שאלה את בן זוגה. "אני בדרך לכוס הרביעית, וברור שאני בסדר. ערב פסח, לא?" כל המסובים התפוצצו מצחוק ואני חשבתי לעצמי "איזה חנון שנון". בנצי המשיך: "כפי שבוודאי הבחנתם, אני חמוש במשקפיים עבים במיוחד. בלעדיהם אני כמעט עיוור. הסיבה לכך היא, שאני סובל מילדות ממחלת עיניים המכונה כוריו-רטיניטיס. זו דלקת של החלק האחורי של העין. המחלה נגרמה מאותו טפיל שככל הנראה אחראי לכך ששולה משוגעת על חתולים!"
עוד לפני שהספקנו לעכל את ה-WTF החדש, דודה קטי הצטרפה: "אני לא מאמינה! אתה מתכוון לטוקסופלזמה? גם לי יש את זה!!"
זה כבר היה מוגזם. לא יכולתי להתאפק: "את אמיתית? קוראים לך קטי ויש לך טפיל של חתולים!" כשהצלחנו בקושי להירגע מגל הצחוק החדש קטי הוסיפה "עשיתי בדיקה לפני ההיריון וגילו שאני חיובית לטוקסופלזמה". "הריון!!??" סבתא שלי צעקה, "אני הולכת להיות שוב סבתא??!! למה לא סיפרתם?" "אופס... נפלט לי! לא התכוונו לספר עדיין... לא שמתם לב ששתיתי רק תירוש מתחילת הערב?".
אחרי סבב של התרגשות ומלא בשעות טובות צעקתי: "מה זה הפוקסומאזה הזה? שמישהו יסביר מה קורה כאן ולמה לכולכם יש טפיל חתולים?!"
בנצי לקח בחזרה את המושכות והסביר לנו, שמדובר בטפיל חד תאי מיקרוסקופי המכונה טוקסופלזמה גונדי. הוא נמצא בטבע בבשר של בעלי חיים שונים. כשחתולים אוכלים בעל חיים נגוע הטפיל מתפתח במעיים של החתול ומופרש בקקי שלו. אם בעל חיים או בנאדם אוכל משהו שנגע בקקי של החתול הם יכולים לבלוע טפילים ואז הטפיל חודר מהמעי שלהם למחזור הדם וגורם למצב המכונה "טוקסופלזמוזיס". באותו אופן, אדם שאוכל בשר של חיה נגועה גם יכול לקבל טוקסופלזמוזיס, אם הבשר לא מבושל מספיק.
"אז מה קרה לך בעין?"... "איך זה קשור לשולה?"... "מה יקרה עכשיו לקטי?"... "האם צריך להיזהר מאלימיאו?"... (אלימיאו היה החתול הג'ינג'י של סבתא. היא קראה לו אליהו כי הוא כל פעם נכנס מבחוץ כשהתיישבו לאכול, כמו אליהו הנביא בפסח. אנחנו תמיד קראנו לו אלימיאו).
בנצי הדף את שטף השאלות והמשיך להסביר. הוא סיפר שמדובר באחד הטפילים הנפוצים ביותר בעולם ושארגוני בריאות מעריכים שכשליש מהאנשים וכמחצית מהחתולים בעולם נגועים. בני אדם נדבקים בטפיל מאכילת בשר לא מבושל מספיק או מחשיפה לצואת חתולים, בדרך כלל באמצעות מים או מזון נגועים. רוב האנשים לא יחושו בדבר וחלקם יחושו מחלה קצרה וחולפת, דמוית שפעת.
"אני מבין שאתה לא רוב האנשים, בנצי..." אמר אבא בקול רך ורציני. כזה היה אבא. "זה נכון, צביקה. לצערי אתה צודק. כשאמא שלי הייתה בהריון איתי היא נדבקה בטוקסופלזמה. כנראה מבשר לא מבושל. הטפיל עבר ממנה אליי עוד כשהייתי עובר ומחלת העיניים שלי פרצה כשהייתי בגיל של רפי."
"אלוהים שישמור" אמרה סבתא. "קטי, מה את מתכוונת לעשות? העובר שלך יכול להיפגע!". "הכל בסדר, רחל" הרגיעה קטי: "בטוקסופלזמה זה הפוך על הפוך בהריון. בגלל זה עשיתי בדיקה לפני ההיריון. התוצאה החיובית אומרת שהגוף שלי חי בשלום עם הטפיל ושהנכד החדש שלכם לא בסכנה. רק אם נדבקים במהלך ההיריון יש חשש לעובר."
"זה נכון!" אמר בנצי. "לצערי, אמא שלי גילתה שהיא נדבקה תוך כדי שהייתה בהריון איתי. היא קיבלה טיפול מונע ואחרי שנולדתי נתנו גם לי. כנראה שבזכות זה אני רק משקפופר ולא הרבה יותר גרוע. חלק מתינוקות הטוקסופלזמה מתים וחלק נולדים עם מומים קשים במערכת העצבים."
דוד אלי הוסיף שרופא הילדים אמר לו ולקטי שטוב שקטי יצאה חיובית בבדיקה, אבל אם התוצאה הייתה שלילית, זה לא היה נורא. אם אישה נכנסת להריון לפני שנדבקה בטוקסופלזמה היא צריכה לשמור לא לאכול בשר נא ואם יש לה חתול, לשטוף ידיים אחרי טיפול בארגז החול שלו. הרופא אמר להם שיש זוגות צעירים המתכננים הריון, שמרוב פחד מטוקסופלזמה מוסרים את החתול שלהם או גרוע מכך, זורקים אותו לרחוב. זה ממש מיותר ואכזרי, כי רוב החתולים שיש להם טוקסופלזמה, בכלל לא מפרישים את הטפיל בצואה. זה קורה להם רק בשבועות הראשונים אחרי ההדבקה או אם הם נכנסים לסטרס.
דודה ריקי, שעד אותו סדר פסח חשבה שהיא יוצאת עם בחור מהמם וחכם שסתם סובל מליקוי ראיה, ובינתיים גילתה שיש לו טפיל חתולים במוח, אמרה לבנצי: "וואו חמוד, זה סיפור מטורף. לא היה לי מושג! אבל איך זה קשור לשולה וחיבתה המופרזת לחתולים?"
"אני אסביר", אמרה שולה בקול צוחק, והעיפה לנו את המוח עם תשובתה: "באופן טבעי, מכרסמים קטנים יודעים להיזהר מפני חתולים, בין היתר לפי ריח השתן שלהם. אבל החיים של טפיל הטוקסופלזמה תלויים בכך, שחתולים יטרפו עכברים, אחרת מחזור החיים של הטפיל ייעצר. לכן, כשמכרסם נדבק בטוקסופלזמה, הטפיל משפיע על המוח שלו וגורם לו להפסיק להירתע מחתולים או מהריח שלהם. העכבר המסכן דווקא מחפש את קרבתו של החתול ובכך הופך לטרף קל. ישנם מדענים שסבורים שאצל חלק מהאנשים שנדבקו בטוקסופלזמה מתרחשת תופעה דומה והם הופכים, כמוני, להיות חובבי חתולים משוגעים. זה יכול להסביר מדוע, רפי, הריח פחות מפריע לי. יש לתופעה אפילו שם: תסמונת אשת החתולים המשוגעת! זה דווקא מוצא חן בעיניי!" סיימה שולה עם מבט שובב בעיניים. מאותו רגע היא הפסיקה מבחינתי להיות שולה המכשפה, ואנחנו חברים טובים עד היום.
בדיוק כששולה השלימה את סיפורה המצמרר על טפילים שיכולים לשחק לנו עם המוח, נשמע קול נהמה ורעש מהומה מכיוון דלת הכניסה, שהייתה, לפי המסורת, מעט פתוחה. כולנו הפנינו מבט מופתע לכיוון הדלת, מצפים לראות את רוחו של אליהו הנביא, כשפרץ לתוך הבית כמו רוח סערה, מי אם לא אליהו החתול, הידוע בשם אלימיאו, עם מבט מוטרף בעיניים ועכבר שמנמן בפה!
שיהיה לכולנו חג שמח והמון בריאות!
הערות המחבר:
על אף שהדמויות בסיפור הן פרי דמיוני ואין להן כל קשר לאנשים אמיתיים, המידע לגבי טוקסופלסמה גונדי מבוסס על ידע מדעי. הטפיל מהווה סיכון לא רק לעוברים של נשים בהריון, אלא גם לאנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת.
אין ספק, שכאשר עוסקים במחלות המועברות דרך מזון, מדובר במחלה בה היחס בין חשיבותה למודעות אליה הוא מהנמוכים בעולם.
התופעה הביולוגית של גורמי מחלה המשתלטים על מוחם של קורבנותיהם ומשנים את התנהגות הפונדקאי לטובת הטפיל אינה בלעדית לטוקסופלזמה. אנחנו מכירים את נגיף הכלבת אשר גורם לקורבן שלו להפוך לתוקפן ולחפש קירבה של הקורבן הבא. הפטרייה הטפילית Ophiocordyceps unilateralis נטפלת לנמלי קמפוטוניני וגורמת להם לשינוי התנהגותי המאפשר התרבות של הפטרייה, וישנן עוד דוגמאות. ניתן לצפות בסרטון יפה המתאר דוגמאות של התופעה כאן.
קיימים מחקרים אשר עוסקים בקשר בין נגיעות בטוקסופלזמה לבין התנהגות, אשר מצביעים על קשר אפשרי להתאבדויות, סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, הפרעה כפייתית טורדנית ואפילו מעורבות בתאונות דרכים. העדויות המצטברות הן די חזקות, אך טרם התקבלה הכרעה חד משמעית, במיוחד בכל הנוגע לקשר בין הטפיל לאנשים משני המינים שאוהבים לאגור חתולים בביתם.
תהיה דעתם של הקוראים על חתולים אשר תהיה, חשוב להדגיש, שעיקר ההדבקה אינה מחתולים, אלא ממזון נגוע, וכי אין המלצה לנשים בהריון להימנע מגידול חתולים או ממגע אתם. מומלץ להיבדק לפני ההיריון ואם התשובה היא שלילית לשמור על כללי היגיינה ולהימנע מצריכת בשר לא מבושל, עצות טובות ממילא במהלך ההיריון, בלי קשר לטוקסופלזמה.
קריאה נוספת:
עמוד הטוקסופלזמה של שרותי בריאות כללית
מאמר מערכת מקיף על השפעת הטפיל על התנהגות אנושית שפורסם ב-The Atlantic ב-2012
מאמר שפרסמה ד"ר מיכל פרי מרקוביץ' ושותפים ב-2014 בכתב העת Epidemiology & Infection המתאר את שיעור הנגיעות באוכלוסיית ישראל ומצביע על הבדלים מעניינים בין מגזרים שונים. בקרב המגזר היהודי נמצאה כ-20% נגיעות, בקרב המגזר הערבי (לא בדואי) כ-60% ובקרב בדואים קרוב ל-30%.
מאמר מעודכן על השפעת הטפיל על מערכות הפחד של עכברים שפורסם ב- 2020 ע"י קבוצת חוקרים משווייץ בראשות Madlaina Boillat Dr..
מאמר על הנזקים ארוכי הטווח בקרב ילדים שנולדו עם טוקסופלזמוזיס שפורסם ב-2020 ע"י קבוצת חוקרים מצרפת בראשות Dr. Alain Berrébi.
