על עקרת הבית היהודיה וגפילטע פיש

סיפור (מבוסס על סיפור אמיתי) לפסח 
 
יש אנשים שחיים בסרט ויש שהסרט חי בתוכם! מוזמנים להמשיך לקרוא רק מי שלא נגעל בקלות.
 
ד"ר לארי זארוף פרסם באוגוסט 2006 במדור הבריאות של הניו יורק טיימס סיפור על אישה ניו יורקית יהודיה בשם ריטה, אשר סבלה ממחלה כרונית מסתורית במהלך חודשים.
 
ריטה, אישה צעירה ובריאה בדרך כלל, החלה להרגיש חולשה, עייפות וכאבי בטן. בדיקות הדם שלה הראו שהיא סובלת מאנמיה שמקורה חוסר ויטמין B12.
 
הרופאים לא מצאו סיבה למצב המדאיג, עד שהתערב במקרה ד"ר ארל ליפמן, רופא יהודי ותיק. הוא מייד שאל: "ריטה מכינה גפילטע פיש בעצמה?" לתדהמת כולם התשובה הייתה כן. "אם כך, סביר להניח שהיא סובלת ממחלה המכונה דיפילובותריאזיס!" הוא צדק.
 
דיפילובותריאזיס נגרם מתולעת הסרט דיפילובותריום לטום. זהו טפיל האדם הגדול ביותר ובעל תוחלת החיים הארוכה ביותר על כדור הארץ. התולעת נאחזת בעקשנות בדופן המעי של הקורבן ומתחילה להתארך כמו סרט, חוליות חוליות. אורכה יכול להגיע לעשרה מטרים והיא יכולה לחיות 20 שנה!
 
מחזור חיים:

1.  התולעת מכילה אברי רבייה זכריים ונקביים ומייצרת עד מיליון ביצים ביום.
2. הביצים מופרשות ומגיעות בדרכו של הטבע למאגרי מים מתוקים.
3. שם הן נבלעות בידי סרטנים קטנים.
4. בסרטן הביצה בוקעת ונוצר זחל.
5. דגי מים מתוקים, כמו קרפיונים, אוכלים את הסרטנונים ונדבקים בזחל של התולעת.
6. הזחלים נודדים אל השריר של הדג ושם הם הולכים לישון ומקווים שביום מן הימים מישהו יאכל את הדג.
7. כשבן אדם או בעל חיים אחר אוכל את הדג הזחל מגיע אל מערכת העיכול.
8. הזחל מתפתח לתולעת בוגרת אשר נאחזת בדופן המעי ומתחיל מחזור חיים חדש.

במהלך חיי התולעת היא צורכת ויטמין B12 הנחוץ לנו לייצור כדוריות דם אדומות, ובכך נוצרת האנמיה האופיינית.
 
זחלי התולעת מושמדים בקלות כשמבשלים את הדג. זאת הסיבה שהמחלה כונתה "מחלת עקרת הבית היהודיה".

להלן התסריט (תרתי משמע) שזיכה את המחלה בשם שלה:

1. עקרת בית (סליחה על הביטוי הבלתי "פולוטיקלי קורקט" - אבל מכאן השם) מכינה גפילטע פיש.
2. במהלך הכנת התערובת, לפני הבישול, היא טועמת ומתבלת לסירוגין עד לקבלת הטעם המושלם שגורף מחמאות כל שנה מחדש.
3. אם הדג היה נגוע, היא בולעת זחלים של דיפילובותריום ונדבקת בטפיל.
4. יתר בני המשפחה אוכלים את הקציצות לאחר בישול ואינם בסכנה.

הספרות מדווחת שדי בבישול ב- 50 מע"צ ל- 10 דקות או 56 מע"צ ל- 5 דקות כדי להשמיד את הטפיל. בנוסף, ניתן להקפיא את הדג ב- 18- מע"צ למשך שלושה ימים.
 
סימני המחלה הם בדרך כלל קלים ולעתים התולעת אינה מורגשת כלל. במקרים קשים, כמו במקרה של ריטה, מרגישים כאבי בטן, שלשול וגזים. במקרים קיצוניים מתפתחת אנמיה ואף חסימת מעיים. הטיפול הוא פשוט יחסית עם תרופות מודרניות וזמינות לקטילת תולעים.
 
התולעת מצויה בכל מקום בו אוכלים דגים ממאגרי מים מתוקים, במיוחד בצפון אמריקה, מזרח אירופה ואפריקה. המחלה נחשבת אנדמית בישראל. המקרה הראשון דווח בירושלים ב- 1920, אולם המחלה כיום נחשבת נדירה בישראל.