צור קשר
דלג על צור קשר
צור קשר
סגירה

צור קשר

checked
כניסה לאתר
דלג על כניסה לאתר כניסה לאתר
סגירה

כניסה לאתר

מין מסוכן

הגדל

ירח הדבש של תמר ואילון בשארם א-שייח אמנם לא נמשך ירח, אך היה מתוק מדבש. שבועיים של דממה מדברית, לילות זרועי כוכבים, ים כחול וחול זהוב, אוכל טוב, אהבה ורוגע.

"אני לא מאמינה שרק לפני שבוע לגמנו שייקים על החוף. ועכשיו זה." אמרה תמר לבחיר ליבה, כשהם עומדים מול המעלית עם ידיים עמוסות, בדרך לארוחת ראש השנה אצל ההורים שלה. "על זה נאמר, אשתי היקרה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". ועל זה אילון קיבל מרפק לצלעות.

פולמוס לא קטן הוביל אל הרגע הזה, תוצאה של פשרה מוסכמת, פחות או יותר, על כל הצדדים. הזוג הטרי תכנן במקור ירח דבש המכיל בתוכו את חגי תשרי, אך ההורים משני הצדדים הרעיפו עליהם רגשי אשמה עד שנשברו: "ראש השנה חוגגים עם משפחה...", "בשנה שעברה עשינו ארוחת חג בזום...", "איך את עושה את זה לאבא שלך...", "מי יודע אם זה לא החג האחרון של סבתא...". אחרי שהסכימו לשוב מוקדם מהחופשה הרומנטית על מנת לקבל את השנה החדשה בחיק המשפחה, הדיון עלה מדרגה: "אצל מי עושים את החג?" כעבור סבב היעלבויות נוסף, נחתם מזכר הבנות שכלל: ערב ראש השנה אצל ההורים של תמר, על-האש בצהרי ראש השנה אצל אמא של אילון וערב סוכות בסוכה של אבא שלו.

ארוחת החג התנהלה כמו שארוחות חג אמורות להתנהל. יותר מדי אוכל, יותר מדי משפחה, יותר מדי רעש ויותר מדי פתקי החלפה. אבל אהבה, שמחה, צחוק ויין היו בדיוק במינון הנכון.

כשבני המשפחה ברכו על סימני החג, אבא של תמר, עמוס, הידוע גם בכינוי וויקי-סבא, הסביר על שבעת המינים: "בספר דברים נכתב: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. האם הארוחה שלנו כוללת נציגות של כל השבעה?" ילדי השבט מייד החלו בזיהוי המינים בצהלות שמחה ובתוך שניות זיהו את מספר ארבע וחמש בדמות גרגרי הרימון ופלחי התאנה שקישטו את השולחן, את מספר שלוש ביין ובתירוש, עם קצת עזרה מהגדולים עלו על זה שמספר אחד נמצא בחלה וגילו להם באוזן שמספר שש נמצא ברוטב של הסלט. מספר שבע היה הכי פשוט, הרי שלכל סועד הייתה צלוחית קטנה עם תפוח ודבש! את המין השני הם הכריזו שאין בארוחה ושסבתא וסבא פישלו כאן, ובגדול. אחרי שוויקי-סבא עמוס התעקש שיש שעורה מול העיניים שלהם, הם נכנעו וגילו להם שהבירה המוגשת עם הארוחה, עשויה מדגן זה. "ובכן, אתם מקבלים חמש מתוך שבע נקודות! כל הכבוד". "אבל, למה??" מחו הקטנים. "מגיע לנו שש. מצאנו הכל חוץ מהשעורה!" "ככה נדמה לכם! אבל בספר דברים כשמציינים את הדבש כמין השביעי, לא מתכוונים לדבש של דבורים. מדובר בדבש תמרים, ולכן התמר נחשב לאחד משבעת המינים. אז אם נוסיף לרשימה את התמרים המהממים שתמר ואילון הביאו לנו מסיני, בארוחה שלנו יש כל שבעת המינים!"

"אם כבר מדברים על דבש, תעשו לי טובה ותרחיקו את צלוחית הדבש מהכיסא של אביבי" ביקשה דודה אילנית. "לתינוקות אסור לגעת בדבש. זה מאד מסוכן." "נו, באמת. הדור שלכם מפחד מכל שטות", אמרה בטון מבטל סבתא אליס. "אנחנו לא שטפנו ירקות ואכלנו מהרצפה ולא קרה לנו כלום. גם לאביבי מגיע לטעום תפוח בדבש, מה יש?". "אילנית צודקת, אמא", תמר התערבה לטובת אחותה הגדולה. "היו מקרים בהם תינוקות נפגעו קשה ממחלת הבוטוליזם בגלל שאכלו דבש לפני גיל שנה. זה נדיר, אבל מאד מסוכן." תוך פחות מדקה אילנית קיבלה חיזוקים משלושה מסובין נוספים שערכו בינתיים בירור אצל ד"ר גוגל, והצלוחית הקטלנית הורחקה מידיה הסקרניות של אביבי, למורת רוחה של אליס.

כך נמשכה הארוחה אל תוך הלילה, עד שפונו הכלים, חולקו השאריות, הוסעו הקשישים לביתם וכולם הלכו לישון מרוצים, אך שבעים. אף אחד לא תיאר לעצמו שבקרוב, אחד משבעת המינים יואשם בהפצת מחלה קשה.

עם עלות השחר על השנה החדשה ועל חייהם החדשים של תמר ואילון בדירתם הצנועה, אילון הודיע לכלתו הטריה שהיא, ככל הנראה, עומדת להתאלמן. "תמרי, אני מרגיש כאילו דרסה אותי שיירה של גמלים, מתפוצץ לי הראש, אני חושב שאני הולך להקיא. נראה לי שמה שלא הרג את אמא שלך בילדותה הולך לגמור אותי סופית. איך את מרגישה?" "אני?" שאלה תמר את בעלה הגוסס. "אני רציתי לעשות את עצמי חולה כדי להתחמק מעל-האש אצל אמא שלך והחבר המשוגע שלה, אבל הקדמת אותי". "תמרי, אני לא צוחק. משהו לא טוב קורה לי..." פתאום, באמצע המשפט, נבואתו של אילון התממשה. לא, הוא לא נפח את נשמתו, אבל הוא בהחלט הקיא אותה.

מיותר לציין, שאת ארוחת המנגל אצל אמא של אילון הם לא פקדו. ביומיים הבאים המצב של אילון המסכן רק החמיר. הוא פיתח חום, ההקאות המשיכו, אל כאבי הראש הצטרפו כאבי בטן, נעלם לו התיאבון והוא בקושי הצליח לצאת מהמיטה. בירור קצר העלה, להפתעתו של אילון, שאף אחד לא נפגע מארוחת החג, חוץ ממנו.

ביום הרביעי של המחלה, כשתמר ואילון הבינו שזה לא איזה חיידק שמתכוון להיעלם מעצמו בקרוב, הם הלכו לרופאת המשפחה, ד"ר ילנה מנהיים. בנוסף לכל הסימנים שאילון תיאר, היא הבחינה שהעיניים שלו קצת צהובות ולשאלתה, הוא הודה שצבע השתן שלו מאד כהה ביומיים האחרונים. במישוש של הבטן היא הבחינה בכך, שיותר כואב לו בחלק הימני העליון של הבטן, ליד הצלעות. ד"ר מנהיים אמרה להם, שהסימנים מרמזים על דלקת כבד נגיפית מסוג A, אבל היא תוכל להיות בטוחה רק אחרי בדיקת דם. אחרי שהאח לקח לו דגימה, היא שחררה את הזוג והם קבעו ביקור המשך למחרת, כשתהינה תוצאות מעבדה. ד"ר ילנה הסבירה, שאין ממה לחשוש ושאם היא צודקת, זו בדרך כלל לא מחלה מאד מסוכנת. היא ביקשה מאילון לשמור על בידוד ולא לגעת במזון של אף אחד, עד שלא תתקבל תשובה.

למחרת, אחרי לילה של הקאות, כאבים ודאגה, תמר ואילון התייצבו במרפאתה של ד"ר מנהיים. "טוב, אילון, כמו שחששתי, נמצאת חיובי להפטיטיס מסוג A. מדובר בנגיף התוקף את הכבד. אין לנו תרופה נגדו ולכן כל מה שניתן לעשות הוא לתמוך בגוף שלך בזמן שהוא נלחם בנגיף, עד שהוא יגבור עליו. במקביל, נשתדל שלא תדביק אף אחד אחר. במילים אחרות, טיפול פא"ב – פינוקים, אהבה ובידוד." עוד אילון ותמר מעכלים את הבשורה, הדוקטור אמרה: "תמר, את יכולה לחכות רגע בחוץ? אני צריכה לשאול את אילון כמה שאלות אישיות". כשתמר החלה לקום מהכיסא, אילון עצר אותה ואמר: "דוקטור, אין לי סודות מאשתי. תשאלי מה שאת רוצה." "או קיי, אילון. אני רוצה לנסות להבין כיצד נדבקת במחלה הזו. האם השתמשת בסמים בחודשיים האחרונים?" "כשאת אומרת סמים, למה את מתכוונת?" שאל החולה עם עיניים צהובות וצוחקות. "אני מתכוונת להזרקה". "לא, לא הזרקתי סמים בחיים." הרופאה המשיכה, עם טון יותר עדין: "האם קיימת יחסי מין עם גבר בחודשיים האחרונים?". תמר הסתכלה על אילון ואמרה: "באמת ראיתי שג'מיל, מדריך הצלילה שלנו בשארם, שם עליך עין, יא שובב!". "מצחיק מאד תמר. לא דוקטור, מספר הפעמים בהם קיימתי יחסי מין עם גברים זהה למספר הפעמים בהם הזרקתי סמים." "אני מתנצלת על השאלות הרגישות האלה" הסבירה הרופאה. "הרבה מאד מקרי הפטיטיס A בישראל מתרחשים בקרב משתמשי סמים וגברים המקיימים יחסי מין עם גברים. ביתר המקרים, זה מאכילת מזון מזוהם או שתיית מים מזוהמים. אתה נדבקת בנגיף מתי שהוא בחלון זמן שהתחיל חמישים יום לפני שחלית לבין עשרה ימים לפני. בדרך כלל כשלושה שבועות." "טוב, זה שולל את ארוחת החג אצל ההורים של תמר...". "זה הגיוני, דוקטור", הוסיפה תמר. "בדיוק היינו בירח הדבש שלנו בסיני בתקופה הזאת. הוא בטח חטף את זה שם". "מאד יכול להיות" הסכימה הרופאה. "בכל מקרה, אני מחויבת לדווח למשרד הבריאות ודגימת הדם שלך תישלח למרכז הארצי לאימות הפטיטיס נגיפית בתל השומר. הם יעשו לנגיף שלך בדיקת DNA כחלק מהמעקב האפידמיולוגי שלהם. אילון, האם יצא לך בשבועיים האחרונים לעבוד במסעדה, בית קפה או כל סיטואציה אחרת בה הכנת לציבור אוכל או הגשת אוכל?". "דוקטור, לא ראית אותו במשחקי השף?" שאלה תמר. "סתם. אין לך מה לדאוג. מספר הפעמים בהם אילון הכין אוכל לאנשים זהה למספר הפעמים..." "הבנתי הבנתי" קטעה אותה הרופאה. "תעברו אצל האח בדרך החוצה והוא ייתן לכם דף מידע והוראות לחולי הפטיטיס A. לכו לנוח ואנחנו נהיה בקשר."

תמר ואילון נכנסו לשגרת בידוד הפטיטיס, כשאילון זוכה לטיפול פא"ב מסור. המשפחה כולה עודכנה והזוג נאלץ לספוג שבעה מיני "אמרתי לכם" מכל מי שאמר להם לא לנסוע לסיני. כעבור יומיים, הגיעה שיחת טלפון מפתיעה מד"ר מונא סמיר, וירולוגית ממשרד הבריאות. היא הודיעה לאילון שלפי ממצאי בדיקת ה-PCR הוא קיבל את נגיף ההפטיטיס A מתמר. "מתמר!?" הוא שאל בפליאה. "מה מתמר?" צעקה תמר מהצד השני של החדר. "ככל הנראה. האם אכלת תמרים מזן מג'הול בזמן החופשה שלך בסיני?" תמר המשיכה לצעוק: "מה מתמר, אילון? עם מי אתה מדבר?" "שניה, דוקטור מונא. אני שם אותך על רמקול כדי שגם אשתי, תמר, תשמע. תמרי, היא אומרת שחטפתי את הוירוס מתמר שאכלתי. לא ממך! דוקטור, למה את חושבת שזה מתמרים?" "ובכן, הרצנו את הרצף הגנטי של הנגיף שלך והוא זהה למקבץ מקרים שהיו באנגליה ובאוסטרליה בקרב אנשים שאכלו תמרים מזן מג'הול, שהגיעו מחברת ג'ורדן ריבר בירדן."

"אלוהים שישמור!" התערבה תמר. "אלה התמרים שהבאנו מסיני כמתנה לחג! המין השביעי! כולם אכלו מהם בארוחת החג! יש לנו עוד קופסא בפריזר שרצינו להביא לאבא שלך בסוכות!".

בעקבות התגלית המטרידה, התמרים שהיו במקפיא נבדקו במעבדות משרד הבריאות ונמצאו בהם נגיפי הפטיטיס A עם הרצף הגנטי VRD21_HAV005, אותו רצף שפגע באילון, בשלושה אוסטרלים, בעשרות אנגלים ומי יודע בעוד כמה אנשים שלא חיים במדינה עם מערכת בריאות מתקדמת.

כל משתתפי ארוחת החג הוזמנו בחגיגיות לקבל חיסון סביל להפטיטיס A בקופת החולים וכך, הפלישה הנגיפית מהתמרים נבלמה לפני שהם הספיקו לגרום למחלה. תוך מספר שבועות אילון חזר לצבעו המקורי והחלים החלמה מלאה.

היום, הוא אוהב את תמר הרבה יותר ממה שהוא אוהב תמרים.

חג שמח ושנה טובה!

 

הערות המחבר:

הסיפור הוא פרי דמיונו של המחבר וכל קשר בין הדמויות לאנשים אמיתיים מקרי בהחלט.

יחד עם זאת, הסיפור מבוסס על מקרים אמיתיים של תחלואה מאכילת תמרים מזן מג'הול באנגליה ובאוסטרליה ומקור ההדבקה באמת היה תמרים מחברת Jordan River בירדן. חשוב לשים לב: לאגודת הדקלאים המגדלת ומשווקת תמרים בישראל יש מותג מוביל המכונה "Jordan River". אין כל קשר בין התמרים הישראלים לאירוע זה.

דיווח על האירוע באוסטרליה

מאמר על האירוע באנגליה

בנוסף, אמנם מאז שטיפות החלב החלו לחסן ילדים נגד הפטיטיס A ב-1999, המחלה הפכה להיות מאד נדירה בישראל, היו בשנים האחרונות מספר התפרצויות של הפטיטיס A מיובא, שמקורן משימוש בסמים ובקיום יחסי מין בין גברים.

מאמר על אירועי הפטיטיס A בישראל בעקבות מין מסוכן

הפטיטיס A עלול להופיע בצואת אדם ובביוב וההדבקה היא פיקו-אורלית. לא ברור אם התמרים הירדנים זוהמו מביוב או מידי עובדי הגדיד או בית האריזה. ראוי לציין, כי ניתן להקפיא תמרים מזן מג'הול עד חמש שנים. מכיוון שהוירולנטיות של נגיפים נשמרת בהקפאה, הפוטנציאל להפצת המחלה באמצעותם הוא משמעותי.

בתי האריזה לתמרים בישראל שוטפים את הפרי מאבק ולכלוך חיצוני, אך אין בכך לחטא את הפרי לגמרי. יחד עם זאת, פרי המגיע מחקלאי מפוקח ואמין לא אמור להיות מזוהם, ועל אף שאפשר, רוב הצרכנים לא שוטפים ו/או מחטאים את הפרי לפני הצריכה.

חשוב לציין שהתמר בכלל, וזן מג'הול בפרט, הוא פרי מדהים, בריא, טעים ובטיחותי מאד. האירועים המוזכרים בסיפור זה מייצגים את היוצא מהכלל המעיד על הכלל. מומלץ להקפיד לצרוך מג'הול ישראלי. ממילא, כ-60% מהמג'הול בעולם מגיע מישראל.

על דלקת כבד נגיפית מסוג A בישראל    

לידיעה: ב-12/9/21 ד"ר דיויד רוזנבלט יעביר וובינר קצר על הפטיטיס A במזון במסגרת סדרת הוובינרים של חברת שר על מחלות המועברות במזון


עבור לתוכן העמוד