"הדגה" של פסח

הכל התחיל בערב פסח בשעה שמשפחת בן-יעקב המורחבת ישבה בביתה בטבריה לחגוג את הסדר המסורתי. מי לא היה שם? הילדים, הכלות והחתנים, הנכדות והנכדים... ועל הכל ניצח סבא חומי (נחום) ביד חזקה ובזרוע נטויה.

"הא לחמא עניא" הפציר סבא חומי בקולו הסמכותי, תוך הנפת פלטת המצות אל על לעיני כל המסובין. עוד לפני שהדוד אבי הספיק להגיד את הבדיחה הקבועה שלו ("חומי, לא יפה.. אתה לא יודע שהלחמניה עשויה חמץ?") סבתא רחל הבחינה בפצע מדאיג על אגודלו של בעלה: "חומי, מה קרה לך ביד?" "זה שום דבר, אל תפריעי" ענה חומי בטון של מי שלחם בארבע מלחמות ונפצע פעמיים ולא מתכוון לעשות עניין מפצע קטן באצבע.

כך המשיך הסדר כהלכתו, כשרחל עוקבת בדאגה אחר הפצע של בעלה שנראה יותר רע משעה לשעה.

הסעודה הייתה כיד המלך, מכל טוב תבשילי החג החגיגיים של סבתא רחל: מרק עוף עם קניידלעך, שפע סלטים ססגוניים, צלי בקר משובח, גזר חריף, תפוחי אדמה צלויים בשמן זית ורוזמרין ומנת הדגל של סבתא רחל: פילה אמנון טרי בתנור עם פלפל חריף ועגבניות, מדגים טריים שחומי הביא באותו בוקר.

אחרי הסעודה, כשהמשפחה נאספה סביב השולחן לקיום המשך הסדר, רחל ראתה שמשהו מאד לא בסדר עם בעלה. הפצע באגודל נראה נורא והאדמומיות כבר החלה להתפשט לכף ידו. בנוסף, היא שמה לב שהוא לבש סוודר, למרות שלא היה קר בכלל. אחרי חמישים שנות נישואין, היא לא הייתה צריכה לגעת במצח שלו כדי לדעת שיש לו חום.

ואחרי חמישים שנות נישואין, חומי ידע מתי לא כדאי להתווכח עם רחל, לכן כשהיא הכריזה שהולכים למיון הוא הצטרף בהכנעה.

בחדר המיון של בי"ח פוריה קיבל את פניהם הרופא התורן, ד"ר מחמוד זועבי. הרופא הצעיר הסתכל על ידו של חומי ואמר "אז מה, מר בן יעקב, ניקית דגים לכבוד הסדר? גם אצלנו מאד אוהבים לאכול מושט בחגים".

המשפחה הייתה בהלם! איך הוא ידע? חומי כל שנה מביא אמנון טרי מחבר באחד הקיבוצים, מנקה ומפלט אותו לכבוד הארוחה.

ד"ר זועבי הסביר למשפחה ההמומה שאי אפשר לדעת בביטחון אם האבחנה הראשונית שלו מדויקת עד שלא יעשו מספר בדיקות. הוא העריך כי הפציאנט נפגע מחיידק אלים שנמצא לעתים על הקוצים והסנפירים של דגי בריכות.

חומי אושפז והחל לקבל מייד אנטיביוטיקה לתוך הווריד. העקשנות של אשתו והערנות של הרופא הצילו את חייו.

בעוד סבא חומי מקבל טיפול ראשוני וממתין לתוצאות הבדיקות, כל באי הסדר הגיעו לבית החולים לסיים את הסדר כהלכתו בחדר ההמתנה.

כשאושרה האבחנה של ד"ר זועבי, הוסבר למשפחתו שהוא סובל מזיהום בחיידק המכונה Vibrio vulnificus. תחלואה מחיידק זה מוכרת בעולם כולו והיא בדרך כלל נגרמת מאכילה של מאכלי ים לא מבושלים מספיק או משחייה בים עם פצע פתוח. במקרה הראשון נגרמת תחלואת מעיים אופיינית ובמקרה השני, פצע נמקי הדומה לפצע של חומי. כשבני אדם עם כשל בכבד נדבקים, מתחוללת מחלה סוערת מאד שמסתיימת לעתים קרובות במוות מהיר.

לעומת זאת, התופעה של תחלואה מדקירה היא ייחודית לדגי הבריכה בארץ, ודווקא מדגי מים מתוקים. מסתבר, שמדובר בכלל בתת זן גנטי שונה מזה שגורם לתחלואה ביתר העולם.

בעקבות מקבץ של 62 אירועי תחלואה מדקירה תוך כדי טיפול בדגי אמנון (מושט) שארע בשנים 1996-1997 משרד הבריאות הוציא הנחיה האוסרת על הציבור הרחב לבוא במגע עם דגי בריכה שלא עברו ניקוי על ידי אנשי מקצוע המצוידים באמצעי מגן הולמים.

ב- 2008 התפרסם מאמר בכתב העת Emerging Infectious Diseases על ידי ד"ר רונית זיידנשטיין מאסף הרופא וקולגות נוספות ממשרד הבריאות ומה- CDC בארה"ב . הם מתארים את התופעה הישראלית הזאת תוך סקירה של 8 שנות תחלואה שבאה אחרי הנחית משרד הבריאות. החוקרים סקרו את כל המקרים המדווחים מ- 1998 עד 2005. בתקופה זו נפגעו 134 אנשים, מתוכם עשרה נפטרו ואחד עשר נוספים עברו כריתה של האיבר שנפגע. רוב החולים נדבקו מדגי אמנון, אולם ב- 14 מקרים הפגיעה הייתה מקרפיון.

סבא חומי טופל במסירות והספיק לחגוג את המימונה עם המשפחה. מאז, הוא מקפיד לקנות אמנון טרי שעבר ניקוי אצל מוכר הדגים ותבשיל הדגים של סבתא רחל טעים כתמיד!

חג פסח שמח וכשר!